בית

מיומנו של חקלאי אקולוגי

הגיגי גל כהן

לאחרונה יוצא לי לדבר לא מעט על השינוי שאני עובר בשנים האחרונות. מי שמכיר אותי יודע שנולדתי בעיר, ללא שום זיקה לחקלאות. אקולוגיה, גידולים, דשן וכו' היו מילים שלא ממש הכרתי. כמו כל שינוי גדול, המסע שלי בעולם החקלאות התחיל עם המון חששות, לבטים והסתייגויות. ידעתי שאני צריך להיות קרוב לאדמה והרגשתי שגידול צמחי מאכל זה התחום שבו אני רוצה להתמקצע. אט אט, השדה הפך להיות לי לבית. עם כל יום שעובר, הקשר שלי עם האדמה הולך ומתחזק. מעפר באת ואל עפר תשוב קיבל פתאום משמעות אחרת לגמרי בשבילי. כיונקים, אני מאמין שהכרחי לנו להיות קרובים לאדמה ככל הניתן. מרגיש לי בסיסי להתחבר למקום שממנו אנחנו ניזונים, עליו אנו הולכים, ובעצם הכל מתחיל ממנו. גם גורד השחקים הגבוה ביותר נעוץ באדמה. אני מנסה להתחבר ליסודות, להקשיב, לנשום ולהרפות. אין כמו בבית.

בתמונה - הבית.